תנ"ך על הפרק
שיר השירים ד
794
/
929
לפרק הקודם
היום
הפרק
מאמרים על הפרק
מאמר על הפרק
פירושים על הפרק
פירוש על הפרק
(מ"ר) שערך כערך וגו'. רבי יצחק פתר קראי במלחמת מדין, שערך כעדר העזים, עדרים שהלכו למלחמת מדין לא הלכו אלא בזכות משה ופינחס טוכי לולא זכותם לא היה להם תקומה ח"ו מכשלונם בבנות מדין בשטים, ומכש"כ שלא היה בהם כח וזכות לצאת למלחמה, ורק בזכות משה ופינחס שנאמר בו בקנאו את קנאתי. והלשון שערך, הכונה סערת המלחמה על מדין שיצאה מאת עדר ה' היתה בזכות הרועים משה ופינחס, כמו הנהגת עדרי העזים היא ע"י רועיהם. , שגלשו מהר גלעד, הר שגלשתם מתוכו עשיתיו גל ועד לאוה"ע טזעי' מש"כ לעיל אות ב' וג'. ואיזו זו, זו מלחמת מדין יזר"ל הר שמרטתם אותו, כלומר שמתאר את מדין בשם הר מפני שעשאוה שוממה כמו הר, עשיתיו גל ועד, לאוה"ע שלא יתחרו בכם. , ומה הגלשה הגלשתם מתוכו שנייך כעדר הקצובות יחדריש שנייך בכינוי לעורכי מלחמה על שם שאוכלים את שונאיהם, וכמ"ש ואכלת את כל העמים (דברים ז'), וכמ"ש בריש ב"ק ובער זה השן, ועי' עוד לעיל מזה אות ד'*). , מלין קצובין י"ב אלף בנדבה וי"ב אלף במסירה, שנאמד (פ' מטות) וימסרו מאלפי ישראל אלף למטה יטהבאור הוא דמקודם כתיב החלצו מאתכם אלף למטה אלף למטה, ואח"כ כתיב וימסרו אלף למטה [פעם א'] משמע ליה דבמסירה, היינו בע"כ היו רק אלף אחד למטה ואלף א' בנדבה. והסבה מהאלף שנמסרו בע"כ מבואר במדרשים שהיו יודעים דמיתת משה תלויה בנקמת מדין, ולכן לא רצו ללכת כדי להמשיך חייו של משה. , שעלו מן הרחצה רב הונא אמר, שלא הקדים אחד מהן תפלין של ראש לתפלין של יד כר"ל כמו שהעולה מן הרחצה הוא נקי וטהור בכולו כך היו הם נקיים ותמימים מעבירות ואפי' מעבירה קלה כמו הקדמת תפילין ש"ר לש"י. ויתכן דתפס ענין זה ברמז להפסוק (פ' מטות) בענין זה עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה אשר בידינו ולא נפקד ממנו איש, שהמשך ענינו אינו דבוק כל כך, ורמז שנשאו מצוה שבראש וביד ולא נפקד איש להכשל בהם ובסדרם, ומה שיש לפרש עוד בזה עיין לעיל אות ו' מה שכתבנו בענין דשני כתרים, ודו"ק. , שכולם מתאימות שבשעה שהיו נכנסין זוגות זוגות אצל האשה כאוהיינו מתאימות מלשון תאומים וזוגות. היה אחד מהם מפחם פניה ואחד מפרק נזמיה כבכדי לנוולה, תחת שהיו מתיפות לפני ישראל בשטים, וגם כדי שלא יכשלו עתה ביפין. , ושכולה אין בהם שלא נחשד אחד מהם בעבירה, כחוט השני שפתותיך בשעה שאמרו למשה לא נפקד ממנו איש לעבירה, ומדברך נאוה שאמרו לו ונקרב את קרבן ה'. א"ל משה, אם לא חטאתם קרבן למה, א"ל, א"א שלא הזיע יצה"ר קימעא כגדריש כן מלשון לכפר על נפשותינו לפני ה', דמשמע שלא הוצרכו כפרה רק על החטא אשר בלב אשר לא נודע רק לה' לבדו. . באותה שעה התחיל משה לשבחן כפלח הרמון רקתך אפי' ריקנין שבכם מלאים מצות ומע"ט כרמון הזה, ואצ"ל מבעד לצמתך על הצנועין והמצומתין שבכם כדעיין מש"כ בבאור לשון זה לעיל אות י'. . כמגדל דוד צוארך מה שגדל אתכם דוד בספרו, לסיחן מלך האמורי ולעוג מלך הבשן וגו', בנוי לתלפיות ספר שאמרוהו פיות הרבה כהעיין מש"כ לעיל אות י"ב. , אלף המגן תלוי עליו כל הרבבות והאלפים שהלכו למלחמת מדין והגנתי עליהם לא הגנתי אלא בזכות אותו שבא לאלף דור כוע' מש"כ לעיל אית י"ג. , ולא אתם בעצמכם נתליתם בו אלא כל שלטי הגבורים, כל ששולט ומתגבר ביצרו קרוי גבור וכל דורו נתלה בהם, וע"י מי נעשית מלחמת מדין – ע"י שני שדיך, ע"י משה ופנחס כזששניהם היו משפיעים מצדקתם ומקנאתם לה' במעשה מדין על כל ישראל, ואשר על כן בשלוח משה למלחמה על מדין שלח את פינחס כדי שתגן זכותו, כמבואר פ' מטות. .
(שם) שערך כעדר וגו'. רב הונא פתר קראי בירדן, שערך כעדר העזים – עדר שעברו את הירדן לא עברו אלא בזכות אבינו יעקב, הדא הוא דכתיב מה לך הים כי תנוס וגו' מלפני אלוה יעקב כחור"ל מדיחד שם הקב"ה כאן על יעקב משמע דעיקר מנוסת הירדן היתה בזכותו, כדכתיב בי' כי במקלי עברתי את הירדן. ומפרש שערך מלשון מעבר ושער. , שגלשו מהר גלעד – הר שגלשתם מתוכו עשיתיו גל ועד לאוה"ע כטעיין משכ"ל אות ב' וג', וקרא את הירדן בשם הר על שם שמימיו קמו נד אחד כמו הר. ואיזה זה, זה הירדן, ומה דגלשה הגלשתם מתוכו – שנייך כעדר הקצובות – ביזת סיחן ועוג לומפרש שנייך על עורכי מלחמה על שם שאוכלים את שונאיהם וכמש"כ לעיל אות י"ח. ואע"פ דביזת סו"ע היה לפני העברת הירדן י"ל דסמיך על המבואר בסמוך שהס' אלף הלכו בין החלוץ למאסף, והחלוץ הוא בני ראובן ובנ"ג, והם נטלו נחלת סו"ע ובתנאי שיעברו את הירדן, ונמצא שביזת סו"ע נחלו לאחר העברת הירדן. , שעלו מן הרחצה לאכאן לא דריש על זה מאומה כמו בדרשות הקודמות, יען דפשוט הוא כיון דבירדן איירי שהוא מקום רחיצה, והיינו שעלו מן הרחצה. , א"ר אלעזר, בששים אלף נכבשה ארץ כנען, שכולם מתאימות – שהיו מותאמים בין החלוץ למאסף, הדא היא דכתיב (יהושע ו') והחלוץ הולך וגו' לבהחלוץ הם בני ראובן ובני גד והם היו עוברים לפני המחנה לפי שהיו גבורים, ומכונים החלוץ ע"ש שאמרו נחנו נעבור חלוצים (פ' מטות) וכתיב והחלוץ הולך לפני הכהנים תוקעי השופרות והמאסף הולך אחרי הארון, הרי שהיו מותאמים בין החלוץ למאסף. , ושכולה אין בהם – שלא היה נזוק אחד מהם. כחוט השני שפתותיך – כשאמרו ליהושע כל אשר צויתנו נעשה, ומדברך נאוה – שאמרו כל אשר ימרה את פיך וגו', באותה שעה מקלסן יהושע, כפלח הרמון רקתך, אפילו ריקנין שבכם מלאים מצות כרמון, ואין צ"ל מבעד לצמתך – על הצנועין ועל המצומתין שבכם לגעיין מש"כ לעיל אות י' בבאור המובן צנועים וצדיקים בלשון צמתך. כמגדל דוד צוארך – במה גדל אתכם דוד בספרו למכה מלכים גדולים, בנוי לתלפיות – ספר שאמרוהו פיות הרבה לדע' משכ"ל אות י"ב. . אלף המגן, כל אותן האלפים והרבבות שעברו את הירדן והגנתי עליהם לא הגנתי אלא בזכות אותו הבא לאלף דור להעיין מש"כ לעיל אות י"ג. . ולא אתם בעצמכם נתליתם בו אלא כל שלטי הגבורים, שכל מי שיעמוד ישלוט ויתגבר ביצרו כל דורו נתלה בהם, וע"י מי עברו ישראל את הירדן – ע"י שני שדיך – אלו יהושע ואלעזר לושהם היו המשפיעים על ישראל בגשמיות ורוחניות, יהושע בפקידת ההעברה ונחלת הארץ ואלעזר בשאלה באורים ותומים. .
(מ"ר) שערך כעדר העזים. א"ר ששת, שער באשה ערוה, שנאמר שערך כעדר העזים לזר"ל כיון שמשבחה בזה הרי היא נויה, ונ"מ שאסור לקרות ק"ש לפני שער אשה, מפני שמביא לידי הרהור. ואמנם זה הוא רק בנשואה, אבל לא בבתולה, משום דרגילות הבתולות לצאת כך. ועיין מש"כ בתו"ת פ' נשא בפסוק ופרע את ראש האשה. .
(ברכות כ"ד א') שגלשו מהר גלעד. הר שגלשתם מתוכו עשיתיו גל ועד לאוה"ע לחעיין משכ"ל אות ב' וג'. ואיזה זה, זה ביהמ"ק, שנאבד נורא אלהים ממקדשיך לטוקרי לביהמ"ק הר ע"ש הכתוב (דה"י ב' ג') ויחל שלמה לבנות את בית ה' בירושלים בהר המוריה, וקראו גלעד ע"ש שהוא גל ועד לאוה"ע שהשכינה שורה בישראל ומשם מורא יוצאה לעולם וכמש"כ נורא אלהים ממקדשיך. , ומה הגלשה הגלשתם מתוכו מכלומר איזה זכות ותועלת קרחתם ממנו, דשורש גלש הוא מענין מריטה וקריחה [תרגום גבח הוא (פ' תזריע) גלוש הוא]. שניך כעדר הקצובות, מלין קצובין אלו בגדי כהונה גדולה מאשמכפרין, כבסמוך, ויתכן דסמיך הלשון מלין קצובין ללשון שנייך, מפני שמספר השינים באדם הם קצובין ומוגבלין [ל"ב] ועם זה הם סדורים ועומדים כעדר. , שעלו מן הרחצה – שמכפרין על ישראל מבעי' זבחים פ"ח ב' ולפנינו בתו"ת פ' תצוה (כ"ח א'), ודריש לפי"ז מן הרחצה מלשון רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם (ישעי' א'). , שכולם מתאימות אלו ב' שרשרות של זהב שיוצאות מבין החושן והיו נראות מתוכו כמין שתים נרתיקות מגשלשלאות, כמש"נ ורתוקות כסף צורף (ישעיה מ') והם מחברים את החושן על כתפות האפוד. , ושכולה אין בהם – שלא נתאכלה אחת מהן מדר"ל שלא נשחק ונחלש עובי שלהם. , כחוט השני שפתותיך זה נזר הקודש מההם הפתילים שבהם מהדקין בראשו שהיו עושין כמין כתר, כמש"כ רש"י בפ' תצוה, ומכל מקום אין נחשבין הנזר והציץ אלא לאחד. ומדברך נאוה – זה הציץ מויתכן דסמיך לייחס הציץ ללשון ומדברך נאוה, יען כי ע"י הציץ היו מקבלין כמה ידיעות הנוגעות לקדושת הטהרה כמבואר ביבמות ס' ב'. .
(מ"ר) שגלשו מהר גלעד. הר שגלשתם מתוכו עשיתיו גל ועד לאוה"ע מזעיין מה שכתבתי לעיל אות ב' וג'. , ואיזה זה, אלו המשמרות מחומפרש שערך כעדר העזים בכנוי לישראל, ור"ל טהרתם של ישראל שבאה מביהמ"ק ע"י משמר המשמרות כדמפרש. , ומה הגלשה הגלשתן מתוכו מטכמש"כ לעיל אות מ'. שנייך כעדר הקצובות מלין קצובין ב"ד משמרות כהונה וכ"ד משמרות לויה י"ב מחלקות נכל מחלקה היתה באה בתחלת החודש ויוצאת בסופה ונכנסת אחרת תחתיה וחוזר חלילה לכל חדשי השנה, וכן בכל שנה, כמבואר בדה"י א' כ"ז. , שעלו מן הרחצה – שמשמרין לישראל נאר"ל שע"י משמרתם בהקרבת תמידין כסדרם הם שומרים לישראל שמכפרים עליהם ע"ש רחצו הזכו. , שכולם מתאימות – דתנינן בג' פרקים בשנה היו כל המשמרות שוות נבבג' פרקים ר"ל בג' רגלים כל המשמרות שוות בקרבנן שברגל, כגון חזה ושוק של שלמי חגיגה של כל יחיד ועולות של עולות ראיה ושל מוספי צבור ושל שעירי חטאות. ונתבאר זה לפנינו בתו"ת בפ' שופטים בפסוק וכי יבא הלוי. , ושכולה אין בהם – דתנינן הראשון בראש וברגל נגומונה שם כל הדברים של התמיד אחד לא נעדר, ע' יומא כ"ה א'. , כחוט השני שפתותיך, דתנינן שחה לנסך הניף הסגן בסודר והקיש בן ארזא בצלצל נדבתמיד פ"ז מ"ג איתא נתנו לו לכהן גדול יין לנסך, הסגן עומד על הקרן [אצל הכה"ג שבא לנסך] והסודרים בידו להניף כשנסך הכהן כדי שידעו הלוים וידברו בשיר וידע בן ארזא.
(שם אדם ממונה על כך] ויקיש בצלצל, כדאמר בסמוך, שחה לנסך והניף הסגן בסודרין והקיש בצלצל. , ומדברך נאוה – זה השיר.
(שם) שגלשו מהר גלעד. הר שגלשתם מתוכו עשיתיו גל ועד לאוה"ע נהע' משכ"ל אות ב' וג'. , ואיזה זה, אלו הקרבנות נוכמש"כ לעיל אות מ"ח. , ומה הגלשה גלשתם מתוכו נזכמשכ"ל אות מ'. שניך כעדר הקצובות מלין קצובין כבש אחד בבקר וכבש אחד בין הערבים נחעיין משכ"ל אות מ"א. , שעלו מן הרחצה – שמכפרים על ישראל נטכמשכ"ל אות נ"א. , שכולם מתאימות – דתנן איל קרב בי"א בט"ו סר"ל בי"א ובט"ו כהנים, ומבואר הסדר במשנה ו" פ"ב דיומא. , ושכולה אין בהם דתנן הקרבים והסולת והיין בשלשה שלשה, כחוט השני שפתותיך כמו דתנן חוט של סיקרא חוגרו באמצע כדי להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים סאחוט של סיקרא פירש"י חוט אדום, והיינו כחוט השני. [מ"ר] שגלשו מהר גלעד. הר שגלשתם מתוכו עשיתיו גל ועד לאוה"ע סבעיין משכ"ל אות ב' וג'. , ואיזה זה _ אלו סנהדרין סגוקרי להם הר על שם הכתוב וקמת ועלית אל המקום וגו', ועיין מש"כ לעיל אות ל"ט וצרף לכאן. , ומה הגלשה הגלשתם מתוכו סדכמשכ"ל אות מ'. שנייך כעדר הקצובות מלין קצובין אלו מזכין ואלו מחייבין סהעיין משכ"ל אות מ"א. , שעלו מן הרחצה – שמזכין את ישראל סוע"ש הכתוב רחצו הזכו. , שכולם מתאימות – דתנינן מצאו לו זכות פטרוהו ואם לאו מעבירין דינו למחר סזולמחר מזדווגין זוגות זוגות ונושאין ונותנין בדבר אולי ימצאו לו זכות. , ושכולה אין בהם – שאין הלכה קוהה בהם סחמלשון אם קהה הברזל, ור"ל שהיתה ברורה בפיהם בלי ספק. , כחוט השני שפתותיך – כגזירת מלך בן גזירת בית דין סטר"ל כגזירת מלך שלבושו שני וארגמן, והכונה שגזירת ב"ד מתקבלת וקיימת כמו גזירת מלך, מבלי הרהור וטענה. .
(שם) שגלשו מהר גלעד. הר שגלשתם מתוכו עשיתי אותו גל ועד לאוה"ע ואיזה זה – זה ים סוף עכבר פרשנו כ"פ שפי' גלשתם הוא ענין מריטה וחטיפה ע"ל [אות ב'], וגל הוא ענין חורבן והריסה, מלשון גלים נצים, ועד הוא אות וסימן לאוה"ע על השגחת הקב"ה, וכמש"נ שמעו עמים ירגזון, ומפרש את הלשון שערך כמו מעבר ושער שעברו בים כעדר הקצובות, ולהמצרים נעשה קבר וגל, ונקרא הים בשם הר ע"ש שנוזליו נצבו אז כמו הר ונד. , ומה הגלשה הגלשתם מתוכו עאעיין באות הקודם ולעיל אות מ'. שנייך כעדר הקצובות מלין קצובין ביזת מצרים וביזת הים עבעיין מש"כ לעיל אות מ"א, וקרי שיניך לביזה כמו שאוכלים בשינים, וע' ב"ק ג' א'. , שעלו מן הרחצה – שהשירה מחלה להם עגר"ל ששירת הים ע"י שבאה לקדש השם מחלה להם על עוניתיהם שבמצרים, וזהו שעלו מן הרחצה שהיו כמו מרוחצים וטהורים, ומלשון רחצו הזכו. , שכולם מתאימות – שהיו כולם מותאמים בין שכינה למלאך, כמש"נ ויסע מלאך האלהים ההולך וגו' עדכאן כתיב ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם, ולפניהם הרי כתיב וה' הולך לפניהם יומם. ושכולה אין בהם – שלא ניזוק אחד מהם. כחוט השני שפתותיך – בשעה שאמרו השירה, ומדברך נאוה – שמראין באצבע ואומרים זה אלי ואנוהו. באותה שעה התחיל משה משבחן כפלח הרמון רקתך, אפי' ריקן שבך מלא מצות כרמון ואין צ"ל מבעד לצמתך על הצנועין והמצומתין שבכם עהעיין מש"כ לעיל אות י' במובן צדיקים וצנועים בלשון צמתך. . כמגדל דוד צוארך, מה שגדל אתכם דוד בספרו – לגוזר ים סוף לגזרים. בנוי לתלפיות – ספר שאמרוהו פיות הרבה עועי' מש"כ לעיל אות י"ב. , אלף המגן תלוי עליו – כל אותן האלפים ורבבות שעמדו על הים והגנתי עליהם לא הגנתי אלא בזכות אותו שבא לאלף דור עזעיין מש"כ לעיל אות י"ג. , כל שלטי הגבורים – להביא מי שהוא עומד ושולט ומתגבר ביצרו כל דורו נתלה בו, וע"י מי נקרע לכם ים סוף – ע"י שני שדיך – אלו משה ואהרן עחטעם כנוי זה למשה ואהרן יתבאר בסמוך פסוק ה'. .
(שם) כחוט השני וגו'. כחוט השני שפתותיך – זה לשון של זהורית עטפי' צמר צבוע אדום קשרו בראש שעיר המשתלח. ומדברך נאוה – זה שעיר המשתלח פדריש מדברך מלשון מדבר, ע"ש שהשעיר המשתלח נשלח למדבר כנודע, והיה המחזה נאוה מאוד ע"י שלווהו זקני ירושלים וכל הסדר, כמבואר במס' יומא, וזהו מדברך נאוה. וגם י"ל דמפרש ומדברך נאוה מלשון דיבור, ורומז להוידוי שהתודו עליו על חטאות בני ישראל כמבואר בפרשה. , אמרו ישראל לפני הקב"ה, רבש"ע, אין לנו לשון של זהורית ושעיר המשתלח פאשיכפרו עלינו. , אמר להם, כחוט השני שפתותיך – רחישת פיך חביבה עלי כחוט של זהורית, ומדברך נאוה – מדברתיך יאי פבר"ל דבריך שאתה קוראם בפיך, נאה ומקובל לפני כענין שעיר המשתלח, והוא ע"ד שאמרו [סוף מנחות ק"י א'] כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה, וכן בכל הקרבנות, וכן תורת שעיר המשתלח. .
(שם) ומדברך נאוה. מדבר שלך נאוה, דא"ר אבא בר כהנא, אע"פ שהוא מדבר חייבין על מחיצתו עכשיו כשם שחייבין על מחיצתו בזמן שהוא בנוי פגדריש מדברך על ביהמ"ק ע"ש שהוא עתה תרב ועזוב כמדבר וכמש"כ (ישעיה ס"ד, ט') ציון מדבר היתה, וכ"ז הוא נאה שקדושתו בו כדמפרש, וכשם שהיה בנוי אם היה אדם נכנס בטומאה במחיצתו היה חייב כך עכשיו אף שהוא חרב אם יכנס אדם במקום מחיצתו חייב. .
(שם) כפלח הרמון רקתך. ת"ר, הרואה רמונים בחלום, אם ע"ה הוא יצפה למצות, שנאמר כפלח הרמון רקתך – אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון פדגפן כנוי לצדיקים שמקיימים התורה בטעם ובהשכל ודעת כמו יין גפן, ורמון כנוי לעמי הארץ, לפי שהרמון הוא יבש בלי לחלוחית, וכך הע"ה מקיימים התורה בלי כל רגש נפשי.
ועיין במגילה ו' א', דריש בשם העיר רקת שהיא טבריה, ולמה נקרא שמה רקת שאפי' ריקנין שבה מלאים מצות כרמון, ולפי הדרשות שבכאן בלשון זה דקאי על כלל ישראל בכל מקום שהם קשה מאי רבותא דטבריה ואולי ס"ל אותו מ"ד דהלשון רקתך בא לענין דרשה אחרת שבכאן, והיינו לענין הסנהדרין, כבדרשה הבאה. .
(ברכות נ"ז א') כפלח הרמון רקתך. רבי אבא ורבי אחא, חד אמר, הריקן שבשלש שורות [שבסנהדרין] רצוף תורה כרמון הזה פהעי' סנהדרין ל"ז א' דלפני הסנהדרין היו יושבן ג' שורות של ת"ח שלא ממנין הסנהדרין ואמר בזה שאפילו הם שלא היו מסנהדרין היו גדולי תורה. ואין צ"ל מבעד לצמתך – על היושבין בסנהדרין עצמה פועיין משכ"ל אות י' בבאור המובן תלמידי חכמים בלשון צמתך. , וחד אמר, הריקן שבסנהדרין רצוף תורה כרמון הזה, ואין צ"ל על יושבין תחת הזית ותחת הגפן והתאנה ועוסקין בדברי תורה פזאולי הוא ציור לחכמים הלומדים תורה לא לתכלית המשפט וההוראה כי אם לתכלית הלמוד עצמו, והם הוו חכמים ביותר, יען כי אין להם הטרדה הבאה לסנהדרין לרגלי משמרתם ופקודתם, והם יושבים בשלוה ומנוחה ועוסקים בתורה, וישיבה שלוית כזו מתוארת בישיבת תחת גפן ותאנה ע"פ לשון הפסוק במלכים המצייר שלות ישראל איש תחת גפנו ותחת תאנתו. .
(מ"ר) כפלח הרמון רקתך. מעשה בחמריה דר' יונתן שהשיב תשובה נצחת לכותי אחד, קרי עליה ר' יונתן, כפלח הרמון רקתך מבעד לצמתך, אפילו ריקנין שבך מלאים תשובות כרמון, ואין צ"ל מבעד הצנועין והמצומתין שבכם פחעיין מש"כ לעיל פסוק א' אות י'. .
(מ"ר) כמגדל דויד צוארך. זה ביהמ"ק, ולמה מדמהו בצואר, שכל הימים שהיה ביהמ"ק בנוי קיים היה צוארן של ישראל פשוט בין אוה"ע פטפשוט – הוא ההיפך מלשון וענין נכפף שבסמוך, ור"ל היו ברוח טוב וחירות, והוא כמו הלשון קומה זקופה. , וכיון שהרב כביכול נכפף צוארן הדא הוא דכתיב ושברתי את גאון עוזכם – זה ביהמ"ק.
(שם) כמגדל דויד צוארך. זה ביהמ"ק, ולמה מדמהו בצואר, מה צואר זה נתון בגבהו של אדם כך ביהמ"ק נתון בגבהו של עולם צואע"פ שהראש עוד גבוה מהצואר, אך כפי המתבאר בזבחים נ"ד ב' יש עוד מקום גבוה מביהמ"ק, ולכן אי אפשר לציירו להראש שאין גבוה ממנו. , ומה צואר זה רוב תכשיטין תלוין בו, כך כהונה מביהמ"ק ולויה מביהמ"ק צאר"ל שם היו נכרים ומצויינים הכהנים בעבודתן ולוים בדוכנם. , ומה צואר זה אם נוטל אין לאדם חיים, כך משחרב ביהמ"ק אין חיים לשונאי ישראל צבלישנא מעליא נקט, כנהוג בכ"מ. .
(שם) בנוי לתלפיות. זה ביהמ"ק, ומהו תלפיות – תל שכל פיות פונים אליו צגדקיי"ל היה עומד בחו"ל יכוין את לבו כנגד א"י, היה עומד בא"י יכוין את לבו כנגד ירושלים, בירושלים – יכוין כנגד ביהמ"ק, ונמצא שכולם מתכונים ומצמצמים להתפלל כנגד ביהמ"ק. ובמ"ר מתבאר עוד כונה בלשון כל פיות פונים אליו, כל המתפללים, כלומר בכל מיני התפלות מזכירים את ירושלים, בברכות ק"ש אומרים הפורס סוכת שלום וגו' ועל ירושלים, בתפלה בונה ירושלים ובברהמ"ז בונה ירושלים, ותכלית בנין ירושלם הוא המקדש. .
(ברכות ל' א') בנוי לתלפיות. זה ביהמ"ק, ומהו תלפיות – טטרגונין צדבעל ארבע זויות, מרובע, שכך היה שטת בנינו, הר הבית ועזרה וההיכל ולפני ולפנים. , חייא בר בון אמר, יופי היה ונעשה תל צהדריש תל פיות כמו תל יפות בהפוך אותיות כמו כבש כשב שמלה שלמה, נאקה אנקה, זועה זעוה, עולה עלוה, לשון עלגים נלעג לשון, ובשבת פ"ה א' דריש חורי הארץ כמו ריח הארץ וביומא ע"ה ב' אל תקרא וישטחו אלא וישחטו, ובקה"ר ר"פ ח' דריש פשר דבר כמו פרש [פירוש] דבר, וביבמות ט"ז ב' כתב מהרש"א דדריש שם ידו פרש צר כמו שרף, ועוד כהנה. ובא לרמז שעתיד ביהמ"ק להחרב ולהעשות תל, ושוב יתיפה מחדש. , אמר הקב"ה, אני הוא שעשיתיו לתל בעוה"ז, אני הוא שעתיד לעשותו יפה לעוה"ב.
(מ"ר) אלף המגן. אמר ר' ברכיה, אמר הקב"ה, אלף דור קפלתי והבאתי אותו המגן שהיה תאות לבכם צומוסב על אברהם דכתיב בי' אנכי מגן לך, ודריש המלה תלוי בנוטריקון היה תאות לבכם, או מפרש תלוי עליו במובן תקוה כמו ועמו תלואים למשובתי (הושע ו', ז'), וענין קפול האלף דור אולי מכוין למ"ש במ"ר ס"פ בראשית (פ' כ"ח) אלף דורות עלו במחשבה להבראות ונמוחו וכו', והכונה כאן כי עלו במחשבה לברוא אלף דורות עד אברהם וכמש"כ דבר צוה לאלף דור, וקאי על המילה שצוה לו, אך מפני התאוה לאברהם הקדימו לבא קודם האלף דורות. .
(שם) אלף המגן וגו'. ר' יצחק אומר, אמר אברהם לפני הקב"ה, רבש"ע, לי נעשית מגן צזכמש"נ אנכי מגן לך, מגן אברהם. ולבני אין אתה נעשה מגן, אמר ליה הקב"ה, לך הייתי מגן אחד, שנאמר אנכי מגן לך, אבל לבניך אני נעשה מגינים הרבה צחר"ל בהרבה זמנים ומקרים. , הדא הוא דכתיב אלף המגן תלוי עליו כל שלטי הגבורים – זו כהונה ומלכות צטאשר המה כח השלטון והגבורה בישראל. .
(שם) שני שדיך. אלו משה ואהרן, מה השדים הללו הודה והדרה, נויה, כבודה ושבחה של אשה, כך משה ואהרן הודן והדרן, נוין וכבודן ושבחן של ישראל, ומה השדים הללו כל מה שהאשה אוכלת התנוק אוכל ויונק מהן, כך כל תורה שלמד משה רבינו למדה לאהרן, הדא הוא דכתיב (פ' שמות) ויגד משה לאהרן את כל דברי ה", ומה השדים הללו אין אחד מהם גדול מחבירו, כך משה ואהרן לא זה גדול מזה ולא זה גדול מזה בתורה, הדא הוא דכתיב (פ' וארא) תא משה ואהרן הוא אהרן ומשה קר"ל פעם הקדים משה לאהרן ופעם אהרן למשה ללמד ששקולים הם, ועיין מש"כ בתורה תמימה במקומו בפ' וארא. .
(מ"ר) תאומי צביה. ר' לוי אמר, מה התאומים הללו כיון שפורש אחד מהן מדדי אמן דדן נסתם קאר"ל כיון שאחד פוסק מלינק פוסק גם השני וכשפוסקים מלינק אז גם החלב פוסק. , כך כתיב (זכריה י"א) ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד קבמוסב על משה ואהרן ומרים וכמש"כ (מיכה ו') ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים, ור"ל ואשלח לפניך שלשת רעים אלו. , והלא לא מתו אלא בשנה אחת, אלא בירח אחד נגזרה גזירה על שלשתן.
(שם) עד שיפוח היום. עיין לעיל פרשה ב' פסוק י"ז . אל הר המור. בשעה שמל אברהם אבינו את עצמו ובני ביתו, ויש אומרים בשעה שמל יהושע את ישראל, עשה ערלותיהן גבעה וזרחה עליהן החמה והתליעו ועלה ריחן לפני הקב"ה כריח קטורת הסמים וכריח קומץ של לבונה שעל גבי אישים, ואמר הקב"ה, לכשיבאו בניהם של אלו לידי עבירות אני נזכר להם ריח זה ומתמלא עליהם רחמים והופך להם מדת הדין לרחמים, הדא הוא דכתיב אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה קגודריש עד שיפוח היום רמז לזריחת החמה, דהיינו עד שיפוח החמה בחמימותה, וטעם הענין ועלה ריחן לפני וכו', הכונה דלפי ששפכו דמם ונתנו בשרם להיות רמה ותולעה בחייהם, והרי זה חשוב כקרבן גדול ולכן עלה ריחן לפני כריח מבחר הקרבנות, והלשון אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה, דריש ברמז מקום שנעשה הר מהערלות שחביב עלי כמור שהוא ראש לכל סממני הקטורת, ואל מקום שנעשה גבעה מהערלות שחביב עלי כקומץ הלבונה שנעשה כמין גבעה והר. .
(שם) אל הר המור. אל הר המור זה אברהם שהוא ראש לכל הצדיקים, ואל גבעת הלבונה זה יצחק שנתקרב בקומץ לבונה על גבי המזבח קדר"ל אברהם הוא ראש לכל הצדיקים כמו המור שהוא ראש לכל סממני הקטורת, ויצחק נקרב כקומץ שהוא כמו גבעה, והוא עולה לאישים על כל לבונתה אזכרה לה', וכן יצחק חשוב כאלו עלה כליל לאישים לזכרון לפני ה' תמיד. .
(שם) כולך יפה רעיתי. זה יעקב אבינו שהיתה מטתו שלמה ולא נמצא בה פסול קהר"ל לא כמו אברהם שיצא ממנו ישמעאל ולא כמו יצחק שיצא ממנו עשו, אבל תולדותיו של יעקב כולה יפה. .
(מ"ר) כולך יפה רעיתי. תנא רשב"י, בשעה שעמדו ישראל לפני הר סיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע קובשעת מתן תורה אמרו ישראל רק נעשה לבד, והפסיק נעשה ונשמע כתיב ס"פ משפטים, ואם אין כאן ט"ס ויתור לשון ונשמע צ"ל כמש"כ רש"י ס"פ משפטים דהפסוק נעשה ונשמע אע"פ שהוא כתוב ס"פ משפטים אך נאמר הוא בשעת מת"ת, יעו"ש, ומש"כ לעיל פסוק א' אות ו'. באותה שעה לא היו בהם לא זבים ולא מצורעים ולא חגרין ולא סומין ולא אלמין ולא חרשין ולא שוטין ולא שממין קזר"ל שעממין, משוגעים ומבולבלים, והוא מלשון הכתוב (קהלת ז') למה תשומם. ולא טפשין ולא חלוקי לב קחבין איש לרעהו בענין קבלת התורה, שכולם הסכימו לזה בלב אחד, ויתכן דסמיך לכלול זה בין המומין, משום דלפי אותו הזמן והמקום היה נחשב חסרון מחלוקי לב כמום. ועל אותה שעה נאמר כולך יפה רעיתי קטוע' מש"כ בענין זה בתורה תמימה פ' תזריע ריש פרשה נגעים. .
(שם) כולך יפה רעיתי. תניא, מה ראה הכתוב ליחס בספר שמות ראובן שמעון לוי אצל משה ואהרן קיבפרשה וארא (ו' י"ד) בתולדות משה ואהרן הקדים יחס ראובן ושמעון, אלה ראשי בית אבותם בני ראובן וגו' ובני שמעון וגו', ואלה שמות בני לוי וגו' ותלד לו את אהרן ואת משה ומכיון שהגיע להם פסק מלמנות שאר השבטים. , לפי שקבלו תוכחת אביהם, ולכך נאמר כולך יפה רעיתי קיאר"ל אע"פ שקנטרם ודבר אתם קשות, כמבואר בפ' ויחי, אעפ"כ קבלו את הדברים באהבה וכבוד ולא הרהרו אחריו. .
(שם) כולך יפה רעיתי. כתיב (זכריה ד') ראיתי והנה מנורת זהב כולה וגולה על ראשה ושנים זיתים עליה, אמר הקב"ה, הואיל וכך, כולך יפה רעיתי ומום אין בך קיבכי ענין מראה מנורה זו היא משל אל ישראל ופרנסיו, ותחת אשר יחזקאל בשעתו אמר (יחזקאל כ"ב) היו לי בית ישראל לסיג כולם נחושת ובדיל וברזל ועופרת וגו', אמר זכריה שהיא כולה זהב טהור, וזהו משל לישראל, ועל זה אמר הקב"ה כולך יפה רעיתי ומום אין בך. .
(שם) ומום אין בך. אין בודקין ביוחסין מסנהדרין ומעלה קיגר"ל מי שיושב בסנהדרין שוב א"צ לבודקו אם הוא מיחוסי משפחה הכשרים לכהונה, יען דקודם שמנוהו בסנהדרין כבר בדקוהו. , מאי טעמא, דתנא רב יוסף, כשם שבית דין מנוקין בצדק כך מנוקין מכל מום, מאי קרא, כולך יפה רעיתי ומום אין בך קידוליכא למימר דאיירי במום ממש, יען דזה נפקא לן מפסוק אחר, עיין לפנינו בתורה תמימה פרשה יתרו בפסוק ונשאו אתך. .
(קדושין ע"ו ב') אתי מלבנון. א"ר לוי, לא היה צריך קרא לומר אלא אתי ללבנון, ולמה הוא אומר מלבנון, אלא מתחלה הוא נוער מביהמ"ק ואח"כ הוא פורע מאוה"ע קטולבנון הוא ביהמ"ק כמש"כ (ר"פ ואתחנן) הארץ הטוב הזה והלבנון, [ועיי"ש לפנינו בתו"ת] והיה צ"ל ללבנון, אלא בא לרמז שמקודם יתנער הקב"ה כביבול מחורבן ביהמ"ק כמש"כ התנערי מעפר קומי שבי ירושלים (ישעיה נ"ב), והיינו שיבנה אותו מחדש, ומשם יפרע מאוה"ע, והיינו מלבנון, ממקום המקדש. .
(מ"ר) אתי מלבנון כלה. תמן תנינן, נותנין לבתולה שנים עשר חודש משתבעה הבעל לפרנס את עצמה, ובאחשורוש הוא אומר ששה חדשים בשמן המור, אמר הקב"ה, אני לא עשיתי כן, אלא עד שאתם עוסקין בטיט ולבנים קפצתי וגאלתי אתכם, הדא הוא דכתיב אתי מלבנון כלה קטזודריש מלבנון כמו מלבנים, כלומר עד שאתם עוסקין בטיט ובלבנים מיד לקחתי אתכם לי. .
(מ"ר) אתי מלבנון כלה. א"ר שמואל בר נחמני, בעשרה מקומות נקראו ישראל כלה, שש בשיר השירים, אתי מלבנון כלה, לבבתני אחותי כלה, מה יפו דודיך אחותי כלה, נפת תטופנה שפתותיך כלה. גן נעול אחותי כלה, באתי לגני אחותי כלה, וארבעה בנביאים, קול חתן וקול כלה (ירמיה ל"ג) קיזומה דלא חשיב עוד לשונות כאלה בירמיה ז' ל"ד, ט"ז י'. כ"ה י', צ"ל משום דענינם הם לרעה, שישבית ה' שמחת חתן וכלה, ובילקוט גריס תחת הפסוק קול חתן וקול כלה דחשיב כאן – את הפסוק דירמיה ב' ל"ב התשכח כלה קשוריה ועמי שכחוני ואותה גירסא מסתבר יען דפסוק זה שלפנינו כאן לא איירי ביחס הקב"ה לישראל אלא רק שישמע בערי יהודה קול חתן וקול כלה. משא"כ אותו הפסוק דאיירי ביחס זה. וככלה תעדה כליה (ישעיה ס"א) ותקשרים ככלה (שם מ"ט) ומשוש חתן על כלה (שם ס"ב) וכנגדן לבש הקב"ה עשרה לבושין, גאות לבש, לבש ה' עוז התאזר קיחומפרש דהשם עוז מוסב למעלה ולמטה, לבש ה' עוז, עוז התאזר. (תהלים צ"ג), וילבש צדקה, וילבש בגדי נקם, תלבושת, ויעט כמעיל קנאה (ישעיה נ"ט), הדור בלבושו, אדום ללבושיך (שם ס"ג) הוד והדר לבשת (תהלים ק"ד), [וכל כך למה], כדי להפרע מאוה"ע שבטלו מישראל עשרת הדברות שהיו מצטצמים עליהם ככלה קיטכלומר מקשרין ומחברין. .
(שם) אתי מלבנון תבאי. אמר הקב"ה לישראל, כשגליתם לבבל עמכם הייתי שנאמר (ישעיה מ"ג) למענכם שלחתי בבלה, לכשתחזרו לבית הבחירה בקרוב אני עמכם, הדא הוא דכתיב אתי מלבנון תבאי קכהוא ע"פ הדרשה המובאה לפנינו בתו"ת פ' ויגש על הפסוק אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה, מלמד שכשירדו ישראל למצרים ירדה שכינה עמהם, וכן כשעלו עלתה שכינה עמהם, וע' מש"כ שם ובמגילה כ"ט א'. .
(שם) תשורי מראש אמנה. א"ר יוסטא בר שונם, לכשיגיעו הגליות לטורי אמנה הן עתידות לומר שירה, מה טעם – תשורי מראש אמנה קכאתרגום יונתן הר ההר (פ' חקת) טוורוס אומנוס. והוא הגבול מא"י, ומשיגיעו בני הגלות להתם יחלו לומר שירה על שהגיעו לא"י. .
(ירושלמי שביעית פ"ו סוף הלכה א') תשורי מראש אמנה. אין לשון תשורי אלא לשון קרבן, עתידין אוה"ע להביא תשורות למלך המשיח, ובאיזה זכות – בזכות אבנה שהאמין אברהם כמש"נ והאמין בה', ובזכות אמנה שהאמינו ישראל במצרים, כמש"כ ויאמן העם.
(שם) מראש שניר. זה יצחק, מה שניר זה אינו מקבל זריעה אלא פעם אחת כך לא נתנסה יצחק אלא פעם אחת קכבבענין העקדה, ולא כמו אברהם שנתנסה בעשר נסיונות, ושניר הוא מין הר כזה שאי אפשר לחרוש עליו כי אם פעם אחת, וטעם הדבר שלא היה צריך יצחק להרבה נסיונות כמו אברהם, י"ל משום דאברהם היה הראשון שהחל לפרסם שם ה' כמבואר בתורה ובאגדות היה צריך לכמה וכמה מקרים ונסיונות עד שיתפרסם היטב התכלית הנרצה לו בזה, אהבת ה' ויחודו, משא"כ יצחק כבר היה מוחזק באמונת אבות לא היה צריך לרבוי נסיונות. והנה יש בענין אגדה זו נוסחאות שונות וכולן מכוונות לכונה אחת. .
(שם) וחרמון. זה יעקב, מה חרמון זה כל טובו נתן בזוטו קכגכלומר בתחתיתו, שהר חרמון הוא הר הטל, כמ"ש כטל חרמון וגו'. כך כהונה מיעקב, לויה מיעקב ומלכות מיעקב קכדשהוא זוטא ואחרון באבות. .
(שם) ממענות אריות. זה סיחן ועוג, [דבר אחר ממענות אריות – זו גלות בבל ומדי, מהררי נמרים – זו אדום ] קכהמה שבמוסגר העתקנו מש"ר פ' כ"ג. .
(מ"ר) מהררי נמרים. אלו הכנענים, מה הנמר הזה חצוף כך הכנענים חצופים, הדא הוא דכתיב (יהושע ח') ולא נשאר איש בעי אשר לא רדפו אחר ישראל.
(שם) לבבתני. אמר הקב"ה, לב אחד היה לכם במצרים ונתתם לי שני לבבות – בדם הפסח ובדם המילה קכודריש לבבתני מלשון שני לבבות [וכמ"ש בב"ב י"ב ב' קודם שאכל אדם יש לו שני לבבות שנאמר ואיש נבוב ילבב], וכן דרשינן בכל לבבך – בשני יצריך, ור"ל במצרים היה להם לב אחד – כולו לרעה, כנודע שהיו שקועים שם בעבודה זרה. ואח"כ נצטרף להם גם יצר טוב בקיום מצות פסח ומילה, ונסמך על האגדות שקודם שיצאו ממצרים מלו עצמן, וזו היא גם כונת הדרשות הבאות. והנה דרשה זו והבאות אחריה כנראה בפנים המדרש מקוטעות ומשובשות הן, והעתקנו כפי הנאות לענין. .
(שם) לבבתני. אמר הקב"ה, לב אחד היה לכם בים ונתתם לי שני לבבות – שעמדתם על הר סיני והקדמתם נעשה לנשמע קכזעיין באות הקודם, והלב אחד שהיה להם בים הכונה עפ"י הכתוב בתהלים וימרו על ים בים סוף. .
(שם) לבבתני. אמר הקב"ה, לב אחד היה לכם במרגלים ונתתם לי שני לבבות – ביהושע וכלב קכחיתכן דמתחלה גם יהושע היה לבו שוה למרגלים לרעה, לולא ברכת משה, וכן כלב לולא נשתטח על קברי אבות בחברון, כנודע בדרשה ויבא עד חברון, ומדהוצרכו לברכה ולתפלה, ש"מ שזולת זה היו שוים לכולם. .
(שם) לבבתני וגו'. א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן, מאי דכתיב לבבתני אחותי כלה לבבתני באחת מעיניך, בתחלה באחת מעיניך ולבסוף בשתי עיניך קכטר"ל בתחלה כשקבלו התורה נתקרבו להקב"ה בעין אחת ולבסוף נתקרבו בשתי עינים, שאמרו נעשה ונשמע, דהיינו התקרבות מלאה ושלמה כאדם המביט במלא עיניו, שהרי סמכו עליו בכל עד שהקדימו נעשה לנשמע, ועיין לקמן פרשה ה' פסוק ב' בדרשה תמתי בבאור אות י"ג, ומפרש לבבתני מלשון התקרבות נלהבה. .
(שבת פ"ח א') לבבתני באחד מעיניך. אמר הקב"ה, לב אחד היה לכם במדבר ונתתם לי שני לבבות, באחת מעיניך – בהקמת המשכן קלע' מש"כ לעיל אות קכ"ו. .
(שם) לבבתני באחד מעיניך. אמר הקב"ה, לב אחד היה לכם בשטים ונתתם לי שני לבבות, באחת מעיניך – בפינחס, שנאמר (תהלים ק"ו) ויעמוד פנחס ויפלל קלאר"ל בשטים היה לכם לכולכם לב אחד לרעה כמ"ש ויחל העם לזנות וגו', ועם תפלת פינחס נדמה לי כאלו נחלקה לבבכם גם ליצר טוב, שהועילה תפלתו ושכך כעסו. .
(שם) באחד מעיניך. [מכאן לנשים צנועות שדרכן לגלות עין אחת] קלבלפנים בעת שהיו נוהגות הנשים ללכת עטופות היו מגלות רק עין אחת כדי לראות מהלכן, ומכאן רמז שמנהג כזה הוא מנהג כשר וצנוע, שהרי כן משבחה הכתוב שלבבתו בעין אחת. .
(ירושלמי שבת פ"ח ה"ג) באחד ענק מצורניך. זה משה המיוחד והגבור והמעולה שבשבטיך קלגשלשת תוארים אלו מתיחסים ביחוד למשה, שהוא היה יחיד בנביאים כמש"כ ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, וגם היה גבור כמ"ש אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על גבור וילפו ממשה, [ע' לפנינו בתו"ת פ' פקודי בפ' ויפרש את האהל על המשכן], וגם היה ממעולה שבשבטים ששבט לוי היה מעודו מיוחד לה' שלא השתתפו בעגל וכתיב בהם מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי, וגם כתיב בהו יורו משפטיך ליעקב, וכל אלה התוארים מכוונים בהלשונות באחד ענק מצורניך, באחד – אחד מיוחד, [וכמ"ש במגילה כ"ח א' מאי אחד – מיוחד], ענק – גבור, מצורניך, הפאר והמעלה, כי עיקר יופיו של אדם תלוי בצואר, כמבואר לעיל בפ' ד'. [מ"ר] וריח שמניך. א"ר שמואל בר נחמני, מה שמן זה חלק ע"י שאתה מפטמו אתה מריח בו כמה ריחות, כך הפסוק הזה אתה דורשו ומוצא בו כמה טעמים קלדכי השמן בעצמו חלק ופשוט בלי כל טעם וריח, ורק כשמפטמין אותו בבשמים אז ריחו נודף יותר מאשר הבשמים עצמן, כך הוא הפסוק כשהוא לעצמו בתורה שבכתב אינו מובן טעמו, ורק אם יבארוהו בתורה שבעל פה אז יוטעם הפסוק בטעם מוטעם ומתקבל. .
(מ"ר) תטפנה. א"ר חלבו, כשם שעמדו לישראל ששים רבוא של נביאים כך עמדו להם ששים רבוא של נביאות, ובא שלמה ופרסמן נופת תטופנה וגו' קלהמפרש תטופנה מלשון נבואה, דכן מצינו לשון זה מתיחס לנבואה כמו (מיכה ב' ו') אל תטפו יטיפון לא יטיפו, וכן והיה מטיף העם הזה וגו' (שם שם י"א) והלשון ששים רבוא אולי דרך גוזמא תפס, וכמש"כ הרשב"ם בפסחים קי"ז א'. .
(שם) שפתותיך כלה. מה כלה זו מתקשטת בכ"ד קשוטין ואם חיסר אחד מהן אינה כלום קלוהכ"ד קישוטין נזכרים בתחלת ספר ישעיה, העכסים והשביסים וגו', והלשון אינה כלום יש לפרש עפ"י מ"ש בב"ב ס' ב' דגם בזה"ז עושה אשה כל תכשיטיה ומשיירת דבר מועט זכר לחורבן, וזה הוא בנשואה, אבל הכלה אינה משיירה אפי' דבר מועט, וזה הוא באור הלשון אינה כלום. ובזה יתבאר מ"ש שם עה"פ אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי זה הוא אפר מקלה שבראש חתנים, והנה לא אמרו כזה גם על הכלה, יען מפני שהכלה אנה משיירה מתכשיטיה אפי' דבר מועט. כך ת"ח צריך שיהיה רגיל בכ"ד ספרים ואם חיסר אחד מהם אינו כלום קלויש לפרש הכונה ע"פ מ"ד בפסיקתא רבתי פ"ג עה"פ דקהלת י"ב דברי חכמים כדרבונות וכמשמרות נטועים כתיב כמשמרות וקרינן כמסמרות מה משמרות כהונה כ"ד אף ספרי תורה כ"ד, ובארנו שם הכונה, דאי אפשר לחכם לקבוע מסמרות כלומר להחליט דבר בענין מעניני התורה אלא מי שהוא בקי בכ"ד כתבי הקודש, וזוהי הכונה כאן. ומה כלה זו צנועה כך ת"ח צריך שיהא צנוע, ומה כלה זו יושבת בפוריא ואומרת ראו שאני טהורה קלזיש לפרש הכונה עפ"י מ"ש בכתובות י' ב' מאי פוריא שפרין ורבין עליה, ומבואר בספרי ראשונים מנהג קדמונים לברר תומת כבודה של הכלה לפני השושבינים, ועי' כתובות י"ב א', וזו היא כונת של לשון זה מה כלה זו יושבת בפוריא ואומרת ראו שאני טהורה, ונקט לשון נקיה וקצרה. , כך ת"ח צריך שלא יהיה בו דבר של דופי.
(שם) שפתותיך כלה. ר' יוחנן אמר, כל מי שאומר דברי תורה ברבים ואינם ערבים על שומעיהם ככלה זו שעריבה על בני אדם בחופתהקלחיתכן דרומז למ"ש בכתובות י"ז א' בחיוב ההלל להכלה שצ"ל כלה נאה וחסודה. נוח לו שלא אמרן, וריש לקיש אמר, ככלה זו שעריבה על בעלה בשעת חופתה.
(שם) דבש וחלב וגו'. ר' יוסי אומר, כל מי שאומר ד"ת ברבים ואינם ערבים על שומעיהם כדבש זה שבא מצוף נוח לו שלא אמרן קלטדבש הבא מצוף כלומר בעוד שהדבש בחלתו, שאז מתקו חזקה וערבה. , ורבנן אמרי כדבש וחלב המעורבין זב"ז.
(שם) דבש וחלב וגו'. א"ר ברכיה, והלא אין משקה סורח יותר ממשקה שתחת הלשון קמשכל משקה שהיא בפה ותחת הלשון אם פולטים אותה היא מאוסה מאוד. ואת אמרת דבש וחלב תחת לשונך אלא אם הלכות קהות דבש וחלב, הלכות המאוששות, על אחת כמה וכמה קמאר"ל ומה אם הלכות קהות [כלומר שאינם מתוקים וברורים מלשון קהה הברזל] דומים לך כדבש וחלב מפני חביבות התורה בכלל, כש"כ להלכות ברורות וקבועות, ומאוששות הוא מלשון כי השתות יהרסון, מענין יסוד. .
(שם) תחת לשונך. אמרו ליה סבי דפומבדיתא לרב יוסף, לגמר לן מר במעשה מרכבה, א"ל, תנינא בהו דבש וחלב תחת לשונך, דברים המתוקים מדבש וחלב יהיו תחת לשונך קמבלכאורה צ"ע הא במשנה חגיגה י"א ב' קיי"ל דליחיד חכם ומבין מדעתו מותר ללמד במעשה מרכבה, ובסנהדרין י"ז ב' מבואר דסבי דפומבדיתא הם רב יהודה ורב עינא, והם הלא היו חכמים ראויים לזה, וא"כ למה לא רצה ללמדם, וצ"ל שבקשו ללמד להם ביחד, וזה אסור אפילו לחכמים. .
(חגיגה י"ג א') וריח שלמותיך וגו'. [הדא נאמר ביעקב אבינו בשעה שנכנס אל יצחק בבגדי עשו דכתיב ביה] וירח את ריח בגדיו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה', והלא אין ריח רע יותר משטף של עזים, אלא כיון שנכנס נכנס עמו גן עדן קמגע' מש"כ בתו"ת בפסוק המובא כאן. .
(מ"ר) וריח שלמותיך וגו'. שאל ר' אליעזר ב"ר שמעון את ר' שמעון ב"ר יוסי, [כתיב שמלתך לא בלתה מעליך וגו' זה ארבעים שנה] וכי לא היו עושין ריח רע מזיעת הגוף, אמר ליה, מתגעגעין היו בעשב הבאר קמדר"ל מתאפרים ומתפלשים בעשבים שהיה מגדל להם הבאר כמבואר בבמד"ר פרשה י"ט, והיו העשבים בולעים הזיעה והזוהמא ופולטים ריח טוב וכדמפרש. הדא הוא דכתיב בנאות דשא ירביצני, והיה ריחן נודף מסוף העולם ועד סופו ובא שלמה ופירש וריח שלמותיך כריח לבנון.
(שם) גן נעול וגו'. א"ר פנחס, גן נעול אלו הבתולות, גל נעול אלו הבעולות, מעין חתום אלו הזכרים קמהיש גירסא גן נעול אלו הבעולות גל נעול אלו הבתולות, ונראה עיקר גירסא זו, יען דגן הוא זה שכבר נחרש ונזרע בו, משא"כ גל הוא שלא עבר בו אדם עדיין, וגם הגירסא מעין חתום אלו הזכרים קשה טובא דהא אדות זכרים לא איירי כלל כאן, וכן משמע מברכת בתולים דקאי לשון זה אנקבות בתולות, דזה נוסח הברכה לבל ישלט זר במעין חתום. אכן הנה דרשה זו הובאה במ"ר בס"פ בלק לראיה שעד סרחונם של ישראל בשטים לא היו פרוצים בזנות, ומזה משמע דאמנם מפרש המדרש לשון זה אזכרים, ועיי"ש עוד וצ"ע. .
(שם) גן נעול וגו'. לפי שהיו האומות מליזין על ישראל במצרים והיו אומרים אם בעבודה הם מכריחין אותם כש"כ בגופן ובנשותיהם לפיכך העיד הקב"ה גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום.
(שם) גן נעול וגו'. א"ר פנחס, כדאי זכות זה שהיו ישראל גדורים בערוה במצרים שבשבילה יגאלו, דכתיב גן נעול אחותי כלה וכתיב בתריה שלחיך פרדס רמונים קמור"ל אלה שנשתלחו ממצרים הם דומים לפרדס רמונים שמפני יקרתו הוא נעול וסגור מכל צד, והיתה זה סבה לשלוחם. .
(שם) גן נעול וגו'. תני בשם ר' נתן, גן נעול גל נעול שתי פעמים למה, אלא ב' ביאות לאשה, כדרכה ושלא כדרכהקמזר"ל שהיו הנשים במצרים טהורות מכל צד טומאה שהיא, ואפילו מטומאה שלא כדרכה. .
(שם) מעין חתום. כתיב (פ' בהעלותך) זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם, רב ושמואל, חד אמר דגה ממש, וח"א דגה – עריות קמחר"ל שהתאוננו על שנאסר להם קרובות, ומפרש דגה מלשון וידגו לרוב, ומדייק זה מלשון חנם, דעריות של קרובים ישיגו בחנם לא כמו רחוקות, ומאן דאמר דגה ממש ס"ל דהלשון חנם יתבאר ע"פ המבואר באגדות שהקב"ה היה מזמין להם דגים קטנים בתוך המים, ואם כן השיגו זה בחנם. , מ"ד דגה ממש, אבל עריוות לא פריצי בהו דכתיב מעין חתום, ומ"ד עריות – מאי מעין חתום, מהנך דאסירי לא פריצי בהו קמטר"ל אותן שהיו נאסרות לבני נח כגון הנך דאמרינן בפ"ז דסנהדרין ערוה שב"ד של מטה היו ממיתין עליה בן נח מוזהר עליה והם בכו על הנוספות. וע"ע מש"כ בענין אגדה זו בתורה תמימה בפרשה בהעלותך בפ' הנזכר. .
(יומא ע"ה א') שלחיך פרדס רמונים. [בדם נדות איירי, לומר לך, מה פרדס זה נעול כך האשה בשעת נדותה נעולה מלהזקק לבעלה] קנומפרש שלחיך מלשון הפסוק מי השלח ההלכים לאט (ישעיה ח') וכטבע דם נדות. .
(נדה י"ט ב') שלחיך פרדס רמונים. מהו שלחיך, לשון בני אדם הוא, מה שלח פלוני לארוסתו – רמונים, [משל לכנסת ישראל והקב"ה] היא הכניסה לו כלים ובשמים במנין קנארומז לכלים שהכניסו ישראל לבית המקדש ובשמים לקטורת, הכל במדה ובמשקל. והוא הכניס לה כלים ובשמים שלא במנין, בא שלמה ופירש כפרים עם נרדים קנבובפסוק הסמוך נרד וכרכם וגו' מור ואהלות וגו', והיינו שלא במנין. .
(מ"ר) שלחיך פרדס רמונים. שלחיך – עתיד הקב"ה לעשותך כפרדס רמונים לעתיד לבא, זה הבאר קנגמלשון ושולח מים על פני חוצות (איוב ה'), והכמי מן שלחיך מוסב לישראל, ור"ל עתיד הקב"ה להנחילך כל הטובות שהיו בבאר במדבר וכדמפרש. , מאין היו ישראל [מנסכין יין] כל מ' שנה שהיו במדבר – מן הבאר, שהיה מעלה להם מיני דשאים וזרעונים ואילנות, ותדע לך שהוא כן, שכיון שמתה מרים ופסק הבאר אמרו לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון קנדמכלל דעד השתא מה דהוי להו היה בזכות הבאר, והכונה שכמו במדבר כך לעתיד לבא יעשה שיעלה פרדס ומינים שונים למעלה מן הטבע הרגיל. .
(שם) שלחיך פרדס רמונים. שילוחך – עתיד הקב"ה לעשותך כפרדס רמונים לעתיד לבא, ואיזה זה – זה הנחל, דכתיב (יחזקאל מ"ז) ועל הנחל יעלה על שפתו וגו' קנהוסוף הפסוק כל עץ מאכל והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה. ולכאורה הוא מפרש שלחיך מלשון ושולח מים על פני חוצות, אבל לא נתבאר תכלית הדרשה איזו הטבה הוא מבטיח בזה, ויתכן דדריש שלחיך מה שהוא נעזב ומשולח ממך ואינו עושה פירות יעשנו הקב"ה כפרדס רמונים, וכמו שפת הנחל שאינו מוכשר לגדל פירות אעפ"כ לעתיד יעשה כאלו. וגם יתכן שמפרש שלחיך מלשון משקין בית השלחין, בריש מו"ק, שפירושו שדה שצריכה להשקות בידי אדם, שאע"פ שדבר קשה הוא אפ"ה תעשה פירות כפרדס רמונים. .
(שם) שלחיך פרדס רמונים. שלוחך – עתיד הקב"ה לעשותך כפרדס רמונים לעתיד לבא, ואיזה זה – זה אליהו זכור לטוב, שהוא בא לעשות שלום בעולם שנאמר(מלאכי ג') הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא והשיב לב אבות על בנים קנוודריש שלחיך מלשון שלוחך כנוי לאליהו, כדמפרש, ור"ל כמו שפרדס רמונים אהוב וחביב לבני אדם כך יהיה בואו של אליהו אהוב וחביב, לפי שיבא לעשות שלום בעולם. .
(שם) נרד וכרכם. גרד – נרדינון, כרכם – כמשמעו קנזר"ל נרד הוא שקורין בלשון ירושלמי נרדינון, וכרכם כמשמעו, שגם בימיהם היה ידוע בשמו זה שגם בלשון רומי נקרא כן. .
(שם) קנה וקנמון. קנה זה קנה בושם, שנאמר (פ' תשא) וקנה בשם. קנמון – ר' יוסי אומר, קנמן היה גדל בא"י והיו עזים וצבאים אוכלים ממנו קנחיש מפרשים הרבותא בזה בגודל גדול הבהמות שבא"י, שהקנמון הוא עץ גבוה ואעפ"כ מגיעין העיזים וצבאים לאכול מראש האילן, אבל במ"ר אסתר פרשה ג' סי' ד' מבואר דהרבותא פשוטה שכל כך היה רבוי מין זה עד שלא הקפידו שיאכלום גם עזים וצבאים, וכן הבין הרמב"ן בר"פ תשא בפסוק וקנמן בשם. .
(שם) מר ואהלות. מור – אגמרנון קנטיין מעורב עם מור ובשמים. , ואהלות – ר' יוסי אומר, פילטא קסהוא פולייטון הנזכר במס' שבת, מיין הנותן ריח טוב. , ולמה קורא אותה אהלות, מפני שהוא פוסה באהל קסאמתפשט ויורד באהלים, מלשון ואם פשה יפשה הנגע, ור"ל שמגדלים אותם באהלים כדי שיהנו מריחם. .
(שם) באר מים חיים. ת"ר, הרואה באר בחלום ישכים ויאמר הפסוק באר מים חיים קודם שיקדמנו פסוק אחר (ירמיה ז') כהקיר בור מימיה קסבענין אמירת פסוק זה הוא משום דבכלל צריך אדם לפתור לו חלומו לטובה, יען כי החלומות הולכין אחר הפתרון כמבואר בירושלמי מעש"ש פ"ד ה"ז, ובבבלי ברכות נ"ה ב' הלשון אחר הפה והכונה – אחר הפתרון, ועיין מש"כ בתו"ת ר"פ מקץ בענין זה בכלל, ולכן טוב שיפתור לו האדם את חלומו בלשון טוב, וכה מבואר בפ' הרואה בברכות כמה ענינים שרואה האדם בחלום ויש בהם נטיות בלשון לרעה ולטובה יתפוס בלשון הנוטה לטובה וכך יעלה מפני שהחלומות הולכין אחר הפתרון, ובזה דרשה מבוארת. והנה העתקנו דרשה זו כאן ע"פ התורה אור שציין זה הפסוק בגמרא לכאן, אבל לדעתנו שייך לדרשה זו הפסוק דפ' תולדות (כ"ו י"ט) וימצאו שם באר מים חיים, יען דמאותו הפסוק ילפינן בברכות שם דבאר הוא בכלל חלום טוב מדכתיב בענין שלום, באותה פרשה, ולבד זה הוא מוקדם בתורה. .
(ברכות נ"ו ב') באר מים חיים. א"ר יוחנן, מ"ח פעמים כתוב בתורה באר קסגמ' פעמים כתיב באר ובארות בארות חומר (פ' לך) שתים שהן ארבע, וכן בארות בארות דגבי יצחק (פ' תולדות) הרי מ"ח, ובארות דבני יעקן לא חשיב אולי משום דשם לויי להם. , כנגד מ"ח דברים שהתורה נקנית בהם קסדר"ל במ"ח מעלות ומדות טובות בגוף ובנפש, ומנויין בפרטן בפ"ו מ"ה דאבות. , הדא הוא דכתיב מעין גנים באר מים חיים קסהובאר רמז לתורה על שם הכתוב באר חפרוה שרים שנדרש על התורה. .
(מ"ר) ונזלים מן לבנון. מהו ונוזלים מן לבנון, א"ר עזריה, זה מזיל מקצת דבר וזה מזיל מקצת דבר עד שתהא הלכה יוצאת כמן לבנון קסויתכן דרומז למ"ש באגדה דהמים הנוזלים משלג הלבנון הם צלילים ומנוקים [עיין בפירש"י לירמיה י"ח י"ד], וכן יתברר הדין בחברת תלמידי חכמים, כשזה מזיל מקצת דבר, ר"ל אומר איזה טעם וסברא וזה מזיל דבר. .
(שם) עורי צפון וגו'. מהו עורי צפון ובאי תימן – תתנער אומה שמעשי קרבנותיה בצפון ותבא אומה שמעשי קרבנותיה בצפון ובדרום קסזמפרש עורי מלשון ערו ערו עד היסוד בה (תהלים קל"ז) מלשון עקור ומהפכה, ואומה שמעשיה בצפון קאי על אומות העולם, שכל קרבנותיהם שהם מביאים הם רק עולות שנשחטות בצפון, וכמבואר לפנינו בתו"ת פ' אמור (כ"ב כ"ב) שאין מקבלין קרבנות מהעובדי כוכבים רק עולות שהיא כולה כליל, ובזה רצונם, ותבא אל מלך המשיח אומה שמעשיה בצפון ובדרום, כלומר ישראל, שמעשה קרבנותיהם בצפון ובדרום, והיינו שהם מביאים גם קרבנות שמקריבין בצפון [עולות] וגם בדרום [שלמים הנאכלין]. וטעם המעלה בזה מפני שגם האכילה שאוכלים מהקרבנות יש בה קדושה וטהרה, וכמ"ש שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים. .
(זבחים קט"ז א') עורי צפון וגו'. עורי צפון ובאי תימן – לכשיתעוררו הגליות הנתונות בצפון ויבאו ויחנו בדרום, כמש"נ (ירמיה ל"א) הנני מביא אותם מארץ צפון וגו' קסחמה שאמר הגליות הנתונות בצפון אע"פ דבכל כנפות הארץ נתפזרו ישראל אך עיקר גלותם הוא בצפון כמבואר בירמיה ט"ז חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדיחם שמה, וכן הוא שם כ"ג ח'. ומה שאמר ויבאו ויחנו בדרום פשוט הוא דמכוין לא"י, ואע"פ דא"י באמצע העולם היא קרי לה בדרום כלפי המקום שממנו הגליות באות דהוי צפון העולם, וכן בדרשה הבאה בגוג ומגוג. .
(מ"ר) עורי צפון וגו'. עורי צפון ובאי תימן – לכשיתעורר גוג ומגוג שנתון בצפון ויבא ויפול בדרום כמש"נ (יחזקאל ל"ט) ושבבתיך וששאתיך והעליתך מארץ צפון קסטוסוף הפסוק והביאותיך על הרי ישראל. ועיין מש"כ באות הקודם. .
(שם) עורי צפון וגו'. עורי צפון ובאי תימן – לכשיתעורר מלך המשיח שנתון בצפון ויבא ויבנה ביהמ"ק שנתון בדרום, כמש"נ (ישעיה מ"א) העירותי מצפון ויאת קעוכתיב אחריו ראשון לציון הנה הנם. ומה שאמר שמלך המשיח נתון בצפון סמך על זה הפ' העירותי מצפון, ובפ' חלק צ"ז א' איתא שיושב ברומי, וע"ע מש"כ לעיל אות קס"ח. .
(שם) עורי צפון וגו'. א"ר יהושע ב"ר בנימין, בעוה"ז כשרוח דרומית מנשבת אין רוח צפונית מנשבת וכשרוח צפונית מנשבת אין רוח דרומית מנשבת, אבל לעתיד לבא מביא הקב"ה רוח ארגרסיטים קעאמלה יונית. ובאורה רוח המשמש לשתי רוחות, וכן מכינה לרוח של שלום שלא יטבעו בו הספינות. לעולם ומנהיג שתי רוחות כאחת ושתיהן משמשות, הדא הוא דכתיב (ישעיה מ"ג) אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי קעבוזהו עורי צפון ובאי תימן הפיחי גני, עורי רוח צפונית ובאי רוח דרומית לקבץ גליות המפוזרים, והראיה מפ' אומר לצפון וגו' באה כאן בקצור, ובמלואה מבוארה במ"ר פ' נשא פרשה י"ג בזה הלשון, רוח דרום אומרת אני מביאה גלות תימן וכל הדרום ורוח צפונית אומרת אני מביאה גלות צפון והמקום נותן שלום ביניהם והם נכנסות בפתח אחד לקיים מה שנאמר אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי הביאי בניך מרחוק, ע"כ, והענין מבואר, וע"ע השייך לאגדה זו במ"ר אסתר פרשה א' בפסוק לעשות כרצון איש ואיש. .
(שם) יבא דודי לגנו. א"ר יוחנן, למדתך תורה דרך ארץ שלא יהיה החתן נכנס לחופה עד שתתן לו הכלה רשות קעגדרשה זו צריכה באור, דפשיטא הוא, דהא לא שייך קדושין בעל כרחה, ובודאי קודם כניסתם לחופה הסכימו ביניהם, ונראה דכלל דרשה זו בלשון נקיה נאמרה, ועיקר הכונה בזיווגין איירי, והוא ע"פ מ"ש הראב"ד בשער הקדושה [והובא בב"י לטור או"ח סי' ר"מ] שאין רשאי אדם להזדקק לאשתו כי אם לרצונה ואם היה לו כעס עמה יפייסנה, וע' נדרים כ' ב' בני אנוסה וכו', וזוהי כונת הדרשה כאן בלשון צחה ונקיה ובדרך ארץ. .
(מ"ר) יבא דודי לגנו. א"ר יהושע בן לוי, להוטים היו ישראל אחר שכינה במדבר [כמש"נ משכני אחריך נרוצה] היך מה דאת אמר יבא דודי לגנו – לגינונו קעדלחופתו, כלומר למשכנו, וזה הוא מפני כי משנגמר המשכן בכ"ה בכסלו עד ר"ח ניסן היו ישראל מבקשים מתי תבא השכינה כדאיתא במ"ר פ' נשא פרשה י"ג. .
(שם פרשה א' פסוק ד') יבא דודי לגנו וגו'. דבר אחר עורי צפון זו עולה שנשחטת בצפון ובאי תימן אלו שלמים שנשחטים בדרום קעהר"ל אף בדרום, דהשלמים שחיטתן בכל מקום בעזרה, ורק כלפי צפון דעולה [דשם צפון דוקא הוא] נקט הצד שכנגדו – דרום. , הפיחי גני זה אהל מועד, יזלו בשמיו אלו קטורת הסמים, יבא דודי לגנו זו השכינה קעוגן כנוי לאהל מועד ע"ש הרחבת מקומו ושטחו כשטת גן, [וע' עוד לעיל אות קע"ד]. ובשמים כנוי לקטורת ע"ש ריחם הטוב, ויבא דודי לגנו כנוי לשכינה שתבא לאהל מועד ע"ש הכתובים וכבוד ה' נראה באהל מועד, ויקרא אליו מאהל מועד, וכדומה. ויאכל פרי מגדיו אלו הקרבנות. באתי לגני אחותי כלה זה יום שמיני קעזיום השמיני למלואים שאז נגמרה הקמת המשכן ואז נגמרה ההתקשרות המוחלטת בין ישראל להקב"ה בערך התקשרות זיווגין, ולכן מכונים ישראל אז בשם כלה. אריתי מורי עם בשמי זה לבונת הקטורת ולבונת המנחה, אכלתי יערי עם דבשי אלו אברי העולה ואימורי קדשי קדשים קעחמה שיחס יער לעולה דכמו דעצי היער עיקרם להסקה קיימי כך עולה כולה כליל, ודבש יחס לקדשי קדשים, לפי שמקריבים מהם רק האימורים והוי כמו דבש שמעוטו יפה. שתיתי ייני עם חלבי אלו הנסכים ואימורי קדשים קלים, אכלו רעים זה משה ואהרן, שתו ושכרו דודים זו כנסת ישאל קעטמה שאמר אכלו רעים זה משה ואהרן אולי מכוין להכתוב מאיל המלואים למשה היה למנה ואהרן נטל חלק בראש כמבואר ביומא י"א א'. .
(מ"ר פ' נשא פ' י"ג)